המחקרים אומרים שהחלק השמאלי והחלק הימני הם שתי מערכות שונות שעובדות במקביל, וכל אחת מן המספרות עושה שימוש שונה באותה אינפורמציה.
ההמספרה השמאלית ממונה על התפיסה הלוגית, השפה, היכולות של אנליזה וסינתזה. הימנית לעומת זאת ממונה על החשיבה ההוליסטית והגלובלית, על הנטייה למוזיקה, על החשיבה האינטואיטיבית, היצירתיות, וכן על הרגשות. לפי חלוקה זו, ההדמיה שייכת לצד הימני של המוח.
אורנשטיין טוען, שלא ראוי לבחון את עיבוד המידע בדיכוטומיה מוחלטת כזו:
שתי ההמספרות עובדות על הכול ביחד ובו זמנית, כל אחת מעבדת הכול בצורה שונה וברמה שונה.
אכן, יש הדגש מיוחד לכל אחת, אבל לא נכון לומר שההדמיה מעובדת רק בהמספרה השמאלית. שתיהן קשורות זו לזו.
תהליך הקריאה מתחיל בצד השמאלי של המוח, עובר לצידו הימני, כי ההדמיה שייכת לצד הימני.
שני תהליכים קורים בזמן ההדמיה:
יש הדמיה סמבולית, הדמיה של סימנים. היא מועילה לצורך פענוח והצפנה של מראה האותיות.
יש הדמיה קונספטיבית שנוגעת למושגים, להבנה ולחשיבה.
בזמן הקריאה יש להפעיל תחילה את ההדמיה הסמבולית, זו הקשורה להמספרה השמאלית. אולם בו זמנית יש לעורר את ההדמיה הקונספטיבית, את הבנת הדברים. פענוח של סמלים, ואפילו דיוק בקריאה מכנית, אין פירושו קריאה. קריאה ללא הבנה, כמוה כגישוש במבוך של מילים ומשפטים.
איך אמר אחד הילדים: "זה כאילו שנאבדתי, ועכשיו, כשאני מבין את המילים, כאילו מצאו אותי".
ההבנה של הקריאה, המסתמכת על פענוח הסמלים, אינה נמצאת בהמספרה השמאלית, ללא ספק אינה מצויה שם.
ננסי בל מתארת מצב שבו ילד יכול היה לדמיין מושגים, אבל לא יכול היה לראות/לדמיין את המילה המסמלת אותם. הוא פעל נכון בהמספרה הימנית, אבל זו השמאלית הייתה "משותקת". הוא לא הצליח לזהות בצורה נכונה את המילים ששמע אודיטורית והוא גם לא היה מסוגל לקשר את האותיות לצלילים. ביקשתי ממנו, אומרת ננסי, לקחת את המילה חתול ולכתוב במוח שלו ולהגיד לי שהוא יכול, דבר אחד שיכל לעשות זה לראות חתול במוח". מה שצריך היה לעשות – לפתח את האינטראקציה בין שתי ההמספרות.
כשם שאחד ועוד אחד הם במקרים רבים הרבה יותר משתיים, וכשם ששני כוחות המשולבים זה בזה מפיקים תוצרת מרובה יותר מסך החלקים, כך גם פעולתן של שתי ההמספרות: כשהן עובדות בו זמנית, הקריאה טובה ומשופרת.
פסיכולוג בשם לוי מציין שכשמשהו קורא סיפור המספרה הימנית עובדת: הקורא מקודד ומפענח את האינפורמציה , מדמיין אותה בייצוג הפנימי, מבין את חוש ההומור בסיפור, את הרצף הלוגי של הסיפור/הקטע, חווה את הרגשות, מקשר את הידע עם ידע קודם ועם זכרונות ומביא מטאפורות, באותו רגע גם הצד השמאלי מבין את הטקסט, מבין את המילים ומתרגם את הסמלים בצורה פונולוגית נכונה ומדויקת יותר, תואמת את התוכן ואת ההבנה של המילים.
לסיכום:
תהליך הדמייה והמללה הוא תהליך עוצמתי וכשהוא מפותח, הוא עוזר לאנשים "לעשות תמונה" מכל דבר כתוב, לזכור את כל החלקים שדומיינו, ליצור ארגון מחדש או ביטוי מילולי של המושגים. שתי ההמספרות עובדות בו זמנית ונעזרות הדדית זו בזו.
ההרחבה של הדברים מצויה ב"דמיונון ומילולון מכפר מלל".
Created by Zehavi Akler
